פסק-דין בתיק ת"ק 1698-09-12

הרקע בתמצית

1.    התובעים נרשמו לקורס טכנאי סלולר אצל הנתבעת, ולטענתם הבטחות הנתבעת הופרו, חומר הלימוד לא הועבר, הם לא רכשו את הידע הנדרש בשוק העבודה ונגרמו להם הוצאות רבות אשר הנתבעת חייבת לפצתה בגינם.

התובעים עותרים לפיצוי על סך 9,600 ש"ח לכל אחד עבור התמורה ששולמה עבור הקורס, הוצאות עבור בזבוז זמן, טרטור, דלק, וחניה וכל הוצאות הנלוות ובסך הכך 30,132 ש"ח.

2.    הנתבעת טענה מנגד כי היא לא חרגה מהוראות חוזה ההתקשרות בין הצדדים, כי  התובעים למדו את כל הסילבוס של הקורס ואף נבחנו עליו, ולגישתה, "התובעים הצליחו בבחינה ולכן תמוהה הטענה שהם לא למדו דבר." (עמ' 2 לפרוטוקול).

דיון והכרעה

3.    לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו ולטיעוני הצדדים כפי שהועלו בכתבי הטענות, כמו גם לעדויות הצדדים בפניי, אני סבורה שיש לקבל את התביעה באופן חלקי, הכל מהנימוקים המפורטים להלן.

ראשית, גישת המרצה (ואפילו אם מדובר במרצה אורח שהגיע באופן חד פעמית להרצות בפני התלמידים וביניהם התובעים) לפיה על העובדים כטכנאים בתחום הטלפונים הסלולריים לפעול באופן שאינו הגון באופן מלא, כפי שהוצגה בפני התובעים, "משדרת" בחירה לקויה של הנתבעת באם באופן הכשרת התלמידים, ואם בבחירת המרצים על ידה. הדברים שנמסרו לתובעים ולתלמידים האחרים על ידי אותו מרצה, אפילו אם "הוצאו מהקשרם" והם חלק זניח מהמסרים שהועברו באותו שיעור, אינם מקובלים ואינם ראויים לפי כל קנה מידה.

שנית, הטענה כי ישנם בוגרים של הקורס שמתקבלים למקומות עבודה "נחשבים" אינה כלשעצמה, אפילו אם היא נכונה (ובמקרה דנן לא הוכחה ולא נתמכה בראיה כלשהי אלא נותרה כטענה בעלמא) אינה מהווה הוכחה לכך שאותם תלמידים מייצגים את כל בוגרי הקורס האמור. 6 בוגרים המועסקים במקומות עבודה מסודרים בתחום ההכשרה אינו בהכרח מעיד על הכלל.

שלישית, העובדה שהתובעים הצליחו במבחנים של הנתבעת אינה מעידה על רמתם האקדמית של התובעים אלא רק על היחס שבין רמה זו לרמת המבחן שהובא בפניהם. באם, למרות העדר ניסיון מעשי (ובכך הנתבעת כלל אינה כופרת) בפירוק והרכבת מכשירים, הם יכולים להשיב נכונה על שאלות בבחינה הנוגעת באופן תיאורטי לפעולות כאלה, אינה מהווה בהכרח הכשרת התלמידים בפן המעשי של הקורס.

רביעית, המסמך שאמור להוות את הסילבוס של הקורס (נ/1) הינו מסמך הנושא כותרת "סילבוס הקורס יסודות החשמל והאלקטרוניקה" כאשר לכאורה כל אחד מ- 11 תתי הנושאים מהווה קורס נפרד. "סילבוס" קורס טכנאי סלולר כולל 9 נקודות בלבד, ללא פירוט כפי שמצופה להיכלל בסילבוס של קורס. בין הנקודות המנויות תחת "טלפונים סלולריים" במסמך זה, נרשם בין היתר כי התלמידים ילמדו "בדיקה ואיתור תקלות בעזרת ציוד בקרה מתקדם" ולטענת התובעים, לא קיבלו ציוד כזה כלל. כמו כן טענו התובעים כי המפרט של טלפון סלולרי שניתן להם בלתי ניתן לקריאה. בכתב ההגנה המפורט לא היתה הכחשה לטענה כי הסכמה אינה ניתנת לקריאה או כי לא ניתן לתובעים להשתמש בציוד בקרה מתקדם, אלא כי "קיבלו הסבר על השימוש בצב"ד (ביצוע מדידות)..." - ואין הסבר תיאורטי דומה ללימוד מעשי בעזרת הציוד, כמובטח.

5.    אין בטענות הנתבעת כדי לסתור את הדברים ומדובר בטענה כללית כי עמדה בהתחייבויותיה להעביר את נושאי הלימוד כמפורט בסילבוס, וזאת בלבד.  הנתבעת לא הביאה כל עדות או ראיה לטענותיה, כמו למשל  מורה שלימד בקורס או בוגר שעבר בהצלחה את הקורס ונקלט לעבודה בתחום זה.

הלכה היא, כי צד שנמנע מהבאת  ראיה או מהעדת עד רלוונטי - נזקף הדבר לחובתו (ר' למשל, ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פד"י (1) 239 , 245, וכן  ע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ, פ"ד לד (1) .[(701

בנסיבות אלה אני קובעת שהנתבעת לא הוכיחה כי חומר הלימוד כפי שפורט בסילבוס הועבר לתלמידים וביניהם התובעים, כולו או חלקו. בהעדר אפשרות להפריד בין נושאי הלימוד, וללא שניתן לקבוע אם התובעים קיבלו חלק מההכשרה שהנתבעת התחייבה לתת להם ומהי, ולאור העובדה שבפועל התובעים לא החלו לעבוד בתחום הלימודים למרות הצלחתם בקורס, אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובעים את מלוא עלות הקורס שבו נשאו.

6.    עם זאת, התובעים בחרו ללמוד במוסד פרטי, שאין עליו פיקוח ושאינו מבטיח השמה מקצועית בסיום הקורס. התובעים יכלו לברר מה עושים בוגרי הקורס, כמה מהם נקלטים בעבודות מתאימות והיכן, איפה למדו בעלי המקצוע העובדים בתחום ושאלות מעין אלה, שהזמן הנכון לקבל עליהן תשובות היה בטרם הבחירה במוסד הלימוד, ולא בדיעבד. לפיכך אני קובעת כי על התובעים לשאת בעלות בחירתם להשקיע את זמנם ומרצם, כמו גם את הוצאות הנסיעה הנדרשות, בקורס של הנתבעת ולא בקורס או הכשרה אחרים.

סוף דבר

7.    הנתבעת תשלם לכל אחד מן התובעים את הוצאות הלימוד שגבתה מהם, סך של 9,600 ש"ח (ובסה"כ 19,800 ש"ח) וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה אצל הנתבעת, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 02.09.12 ועד התשלום בפועל.

        כמו כן תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט בסך של 350 ש"ח (ובסה"כ 700 ש"ח) באותו מועד, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.

הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 ימים.